ניתוק תושבות מס הכנסה

תושב לצרכי מס

קביעת תושבות לצרכי מס הנה חשובה לעניין אמנת המס.
אמנת המס בין ישראל למדינה מסוימת חלה על תושבי ישראל ועל תושבי אותה מדינה. כאשר אחת המטרות של אמנת המס היא להסדיר את חלוקת זכויות המיסוי בין המדינות המתקשרות.
כך נקבע, בין היתר, איזו מדינה תהיה לה זכות מיסוי ראשונית ולאיזו מדינה זכות מיסוי שיורית. המשמעות היא, שייתכן ולמדינה השנייה לא תהיה יתרת מס לחיוב לאחר זיכוי מס זר.

יתרה מזו, ישנם אמנות מס בהם ניתנת זכות מיסוי בלעדית למדינת מושבו של האדם לגבי רווחי הון, למעט מקרקעין – שבמקרה זה, נקבע בהתאם למיקום הנכס.
להלן דוגמא באמנת מס ישראל ארה"ב;
סעיף 6 לאמנה קובע כללים לחיוב במס ומציין כי המדינה האחרת (לא תושב) רשאית להטיל מס רק על הכנסה שבתחומה.
וסעיף 15 לאמנה קובע כי תושב של מדינה פטור ממס רווחי הון במדינה האחרת, אלא אם מדובר מרווח בגין נכסים הנמצאים במדינה האחרת. כלומר, רק מדינת התושב תחייב במס בגין רווחי ההון.

חוזר מס הכנסה מס' 8/2002 מקנה קווים מנחים לצורך קביעת מקום המושב.
בעיקרון, התושבות נקבעת בהתאם לדין הפנימי בכל מדינה. כך שחשוב לדעת, כי ייתכן ותחשב תושב לצרכי מס בשתי המדינות. במקרה זה, במרבית האמנות, נקבע מנגנון "שובר שוויון" לצורך הכרעה בעניין מקום המושב של יחיד.
החוזר מציין מספר מבחנים מנחים;

• תחילה בחינת תושב בהתאם לדין הפנימי. ולאחר
• מבחן בית הקבע – היכן נמצא הבית של היחיד, והיכן נוהג לגור כדרך קבע.
• מבחן מרכז האינטרסים החיוניים – בודקים את הקשרים האישיים והכלכליים של האדם.
• ומבחן האזרחות – לפי תעודת האזרחות.