מס יציאה ניתוק תושבות

סעיף 100א לפקודת מס הכנסה קובע, נכס של אדם תושב ישראל שחדל להיות תושב ישראל, ייחשב כנמכר ביום שלפני היום שבו חדל להיות תושב ישראל.
הוראות הסעיף נוגעות למצב בו תושב ישראל, יחיד או חברה, שיש בבעלותו נכס שרכש עוד בהיותו תושב ומוכר את הנכס לאחר שהפך לתושב חוץ, לאחר ניתוק תושבות (רילוקיישן).
בכדי שלא תאבד זכות המיסוי בישראל על עליית ערך הנכס, הסעיף קובע, שכבר בעת ניתוק התושבות חל למעשה אירוע מס (מכירה רעיונית של הנכס). ומטיל מס יציאה בגין רווח ההון. הרעיון ביסוד סעיף מס יציאה, הוא שמירה על רציפות המיסוי של ישראל עוד בטרם ניתוק התושבות ומכירת הנכס.

מס יציאה מהארץ על נכס

הסעיף חל על "נכס" כהגדרתו בפקודת מס הכנסה:

כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל. לרבות מניות וזכויות שהוענקו כאמור בסעיף 3(ט) וסעיף 102 לפקודה, היינו כולל זכויות, אופציות ומניות לעובדים, בעלי שליטה וכדומה.

הגדרת נכס לא כוללת את הנכסים הבאים;

• מיטלטלין של יחיד, המוחזקים על ידיו לשימושו האישי או לשימושם האישי של בני משפחתו,
• מלאי עסקי,
• זכות חזקה במקרקעין המשמשים לצרכי מגורים ולא לשם השתכרות או רווח,
• וזכויות במקרקעין באיגוד.