חוק חופשה שנתית הוא חלק מסדרת חוקי המגן בדיני העבודה. מטרת החוק הוא להגן על העובד, לאפשר לו לנוח מעבודתו ולהתנתק משגרת העבודה, לצורך התרעננות וצבירת כוחות, וזאת בעודו מקבל תשלום בגין ימי חופשה אלה.
כל עובד זכאי לחופשה בהתאם להוראות החוק.
כאמור, זכויות העובדים מוסדרות במספר מקורות: החוק, הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה. יש להדגיש, כי בהתאם להוראות הפסיקה, תחול ההוראה המיטיבה ביותר לעובד.
חוק חופשה וצו הרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי מסדירים את ימי החופשה השנתית להם זכאים העובדים.
כאשר אורך החופשה נקבע בהתאם למספר פרמטרים;
ימי העבודה בפועל שעבד העובד באותה השנה,
על פי שנות הוותק של העובד באותו מקום עבודה,
ומספר הימים שבהם היה קשר משפטי בין העובד למעסיק באותה שנה. ראו הסבר בהמשך.
לצורך העניין, "שנת עבודה" מוגדרת כפרק זמן של 12 חודשים שהם לפי: ינואר – דצמבר.
חישוב ימי חופשה לעובד
בעת חישוב ימי חופשה לעובד, יש לקחת בחשבון את העובדות הבאות:
החוק מתייחס לעובדים המועסקים 6 ימים בשבוע ואילו הצו מתייחס לעובדים המועסקים 5 ימים בשבוע.
החוק קובע לפי מספר ימים קלנדריים (הכוללים ימי שישי שבת), כך שנדרש להפחית בהתאם:
במקום עבודה בו עובדים 6 ימים בשבוע, נפחית את ימי השישי שישנם במכסת ימי החופשה ברוטו בחוק.
ובמקום עבודה בו עובדים 5 ימים בשבוע, נפחית את ימי שישי-שבת הקיימים במכסת ימי החופשה ברוטו בחוק.
להלן דוגמא:
במכסת 16 ימי חופשה ברוטו לפי החוק, ישנם 2 ימי שישי ו – 2 ימי שבת
במקום עבודה בו נהוג לעבוד 6 ימים בשבוע – מפחיתים 2 ימי שבת וכך נקבל 14 ימים נטו.
ובמקום עבודה בו נהוג לעבוד 5 ימים בשבוע – נפחית 4 ימים כך שנקבל 12 ימי חופשה נטו.
להלן טבלת פירוט זכאות לימי חופשה נטו בהתאם לחוק ובשילוב צו הרחבה:
שימו לב, הימים הרשומים להלן הם ימי חופשה מעבודה נטו, לאחר הפחתה בהתאם לעיל
יש לשים לב,
עובדים שחל עליהם צו הרחבה מיוחד או הסכם קיבוצי מיוחד או שיש לכם חוזה העסקה אישי, יש לחשב את ימי החופשה לפי ההוראה המטיבה ביותר לעובדים.
חישוב ימי חופשה לעובד 6 ימים בשבוע
שנות ותק
5 – 1
6
7
8
9
10
11
12
13
החל מ- 14
ימי חופשה נטו
14
16
18
19
20
21
22
23
24
24 מקסימום
חישוב ימי חופשה לעובד 5 ימים בשבוע
שנות ותק
5 – 1
8 – 6
13 – 9
החל מ- 14
ימי חופשה נטו
12
17
23
23 מקסימום
זכאות לחופשה שנתית
סעיף 3 (ב) לחוק קובע את אופן חישוב ימי החופשה בהתאם לזמן הקשר המשפטי בין העובד למעסיק באותה שנה.
הסעיף מחלק לשתי מצבים: יחסי עבודה שנמשכו כל השנה או חלק מהשנה (ייתכן כאשר העובד התחיל לעבוד במהלך השנה או סיום עבודה באותה שנה).
להלן הפירוט:
היה יחסי עובד-מעביד קיים כל שנת העבודה:
- עובד שעבד באותה שנה לפחות 200 ימים – יהיה זכאי למספר ימי חופשה מלאים.
- אם עבד פחות מ- 200 ימים באותה שנה – יהיה זכאי לימי חופשה באופן יחסי.
החישוב יעשה כך:
זכאות לימי חופשה = ימים לפי טבלה * ( 200 / ימי עבודה בפועל ).
היה יחסי עובד-מעביד קיים בחלק משנת העבודה:
- עבד לפחות 240 ימים באותה שנה – יהיה זכאי לימי חופשה מלאים באותה שנה.
- ואם עבד פחות מ- 240 ימים בשנה – יהיה זכאי לימי חופשה חלקיים.
מחשבים בהתאם לכך:
זכאות לימי חופשה = ימים לפי טבלה * ( 240 / ימי עבודה בפועל ).
חישוב דמי חופשה
המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה, דמי-חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.
אופן חישוב דמי חופשה נקבע בסעיף 10 לחוק, בהתאם לסוג העובד:
- לגבי עובד שהשכר שלו משתלם על בסיס חודשי ישולם לפי שכרו הרגיל. כלומר, משלמים לעובד שכר רגיל ללא הפחתה בשכר בגין ימי החופשה שלקח בפועל.
- ולגבי עובדים בשכר שעתי או יומי – מחשבים את השכר היומי הממוצע ברבעון שקדם לחופשה או רבעון ממוצע לפי רבע שנה מיטיב יותר שהיה במהלך 12 החודשים, לפי בחירת העובד.
חישוב השכר היומי הממוצע = שכר ב-3 חודשים רצופים מיטיבים ב-12 החודשים שקדמו לחופשה מחולק ב – 90. - חישוב דמי חופשה לעובד בשכר זמני – שעבד פחות מ- 75 ימים רצופים במקום עבודה אחד. במקרה שבו אין חוזה העסקה לטווח ארוך, ישולם תמורת החופשה 4% משכר העבודה שלו בהתאם לתנאים בחוק.
כללים נוספים בחוק חופשה שנתית
להלן כללים נוספים בהתאם להוראות בחוק חופשה שנתית:
- המועד בו ייצא העובד לחופשה נקבע ע"י המעסיק, אך יומיים מתוך המכסה השנתית יוכל העובד לקבוע את מועדם. על העובד להודיע מראש 30 ימים לפחות.
- יש לתת לעובד את החופשה ברציפות, אלא שבהסכמה הדדית, ניתן לפצל את החופשה בתנאי שלפחות 7 ימים (כולל שישי-שבת) מתוכה יינתנו ברצף.
- עובד שעבד בזמן החופשה לא יהיה זכאי לדמי חופשה מהמעסיק.
- המעסיק חייב לנהל פנקס חופשה. למעשה, הניהול נערך דרך תלוש השכר.
- צבירה חופשה – עקרונית, לא ניתן לצבור ימי חופשה, אך ניתן בהסכמה, לקחת רק 7 ימי חופשה ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשנתיים הבאות.
- המעסיק רשאי להוציא עובדים לחופשה מאולצת בהודעה מראש שלפחות 14 ימים מראש. יחד עם זאת, המעסיק יכול להוציא לחופשה מאולצת לתקופה של עד 7 ימים בהודעה של מהיום למחר.
- על פי פסיקה, לא ניתן לבצע חפיפה בין ימי הודעה מוקדמת לבין ימי חופשה, אלא בהסכמה.
- פדיון ימי חופשה – המעסיק צריך לשלם לעובד שחדל לעבוד בגין יתרת ימי החופשה שנותרה לו.
- דמי החופשה ופדיון חופשה, דינם כדין שכר לכל דבר ועניין. המשמעות היא, שיש להפקיד לעובד בגין פנסיה גם בתקופת החופשה השנתית. וממשיך לצבור ותק לעניין פיצויים והבראה.
החוק כולל הוראות נוספות ולפיכך, יש לבחון כל מקרה לגופו.
ימים שאינם ימי חופשה
סעיף 5 לחוק מונה ימים מסוימים שאינם ימי חופשה ולא יובאו במנין ימי החופשה. כלומר, במידה וימים אלו נופלים בזמן החופשה השנתית, אנו לא נחשיב אותם כחלק ממספר ימי החופשה להם זכאים העובדים.
ימים אלו לא יובאו במנין ימי-החופשה:
- הימים בהם שירת העובד בשירות מילואים.
- ימי חג שאין עובדים בהם.
- ימי תקופת לידה והורות.
- ימי מחלה או תאונה.
- ימי אבל במשפחה.
- ימי שביתה או השבתה.
- ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על 14, ובמידה שעלו.
חלו ימים מן האמורים לעיל בימי-חופשה, מפסיקים לספור את החופשה לאותם ימים, ומשלימים ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה.
מאמרים קשורים
קראו בהרחבה של שירותי חשבות שכר למעסיקים
