חוק שעות עבודה ומנוחה מסדיר את תבנית זמני העבודה המותרת במשק, ובין היתר קובע את מכסת השעות המקסימליות ליום ולשבוע שבה ניתן להעסיק עובד, את ההפסקות, שעות המנוחה השבועית, שעות נוספות ועוד.
כך גם נעשה הבחנה חשובה בין שעות העבודה לשעות הפנאי של העובדים.
"שעות עבודה" מוגדרות כזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסמכות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר ולרבות הפסקות לצורך שימוש בשירותים.
יחד עם זאת, שעות עבודה אינם כוללות: הפסקות למנוחה וסעודה ולתפילה.
ככלל, זמני נסיעה לעבודה אינם נכללים כחלק משעות העבודה, אלא אם קיים הסכם המורה אחרת.
שעות עבודה
שעות עבודה מוגדרות בחוק ובשילוב של צווי הרחבה.
החוק חל החל משנת 1951 כאשר רוב השינויים שנעשו עם השנים נקבעו באמצעות צווי הרחבה.
צו הרחבה הנו פירוט של הוראות והסכם בין המעסיקים לעובדים בהסכם הקיבוצי הכללי.
בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים, שר העבודה רשאי להרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי על כל העובדים או חלק נוסף במשק. הליך זה זה נועד לקצר את התהליך הארוך הכרוך בשינויים בחקיקה.
חשוב להוסיף, כי צו הרחבה הכללי לא חל בהכרח על כלל עובדי המשק. ישנם ענפים אשר זכויות העובדים שלהם נקבעים ומוגנים ע"י הסכמים קיבוציים מיוחדים, צווי הרחבה ייעודיים או עובדים בהסכם עבודה אישי.
כך שאם וכאשר ישנה סתירה בין החוק, צו הרחבה או הסכם העבודה, תמיד יחול הסעיף המטיב ביותר לעובד.
חוק שעות עבודה בשילוב צווי הרחבה:
בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה:
סעיף 2 לחוק קובע – יום עבודה לא יעלה על 8 שעות עבודה
סעיף 3 לחוק קובע – שבוע עבודה לא יעלה על 45 שעות עבודה.
יש לשים לב! החוק מתייחס למקומות עבודה בו עובדים 6 ימים בשבוע.
עוד קובע החוק:
בעבודת לילה וביום שישי או בערבי חג, לא יעלה יום העבודה על 7 שעות עבודה.
"עבודת לילה" מוגדר כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין: 22:00 – 06:00
אלא שמאז נעשו מספר שינויים באמצעות צווי הרחבה, להלן סקירה של הדברים:
עדכון ראשון החל משנת 1991 – קיצור שבוע העבודה באמצעות "צו הרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי":
יום עבודה לא יעלה על 9 שעות עבודה במקום בו עובדים 5 ימים בשבוע.
ועדכון שני החל משנת 2000 – קיצור שעות העבודה השבועית באמצעות "צו הרחבה – הסכם מסגרת", כדלקמן:
העובדים יעברו לשבוע עבודה בן 43 שעות, ושכר השעה יחושב על בסיס של 186 שעות לחודש עבודה.
כך בהתאם יום עבודה חושב לפי החלוקה 43/5 השווה 8.6 שעות עבודה ליום.
צו הרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק
החל מיום 01/04/2018 (ועד היום) – באמצעות "צו הרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק":
היקף שבוע העבודה במשק קוצר בשעה אחת, כך ששבוע העבודה יעמוד על 42 שעות עבודה, בלא הפחתה בשכר.
הצו מורה על קיצור שבוע עבודה ע"י הפחתת שעת עבודה אחת ביום מוגדר במהלך השבוע, כך:
לגבי עובדים 6 ימים בשבוע – יום עבודה מקוצר יעמוד על 7 שעות במקום 8.
ולגבי עובדים 5 ימים בשבוע – יום עבודה מקוצר יעמוד על 7.6 שעות עבודה במקום 8.6.
חשוב לציין,
הצו לא יחול על עובדים שעבדו פחות מ – 42 שעות בשבוע או על עובדים שיש להם הסכם מטיב אחר המקובל כמשרה מלאה.
היקף משרה מלאה
בהתאמה לקיצור שבוע העבודה לפי 42 שעות בשבוע, שכר השעה יחושב על בסיס של 182 שעות לחודש עבודה.
היקף משרה מלאה מחושב לפי 182 שעות עבודה בחודש (לפחות), אשר מהווה גם בסיס לצורך חישוב היקף משרת עבודה ואת שיעור המשרה לעובדים במשרה חלקית.
שעות נוספות מחושבות הן ברמה היומית והן ברמה השבועית. קראו מאמר נפרד
כאמור, הצו מציין על הפחתה של שעה אחת ביום מוגדר שיהיה יום מקוצר ולא הפחתת שעות באופן שווה לאורך השבוע. המעסיק רשאי לבחור את יום המקוצר בהתאם לצורכי העבודה, ולמקובל בעסק, וככל הניתן להתחשב בצורכי העובדים.
יחד עם זאת, רוב המעסיקים, בהסכם עם העובדים, חילקו את השעות גם באופן שווה ולא בהכרח לפי יום מקוצר. חשוב לציין שסך השעות הנוספות, יחושבו בהתאם לחלוקה המוסכם.
נוהג חלוקה של 42 שעות בשבוע בעבודה בהיקף משרה מלאה, חל לפי אחת החלופות הבאות:
לעובד שמועסק 5 ימים בשבוע:
- 5 ימים של 8.4 (בדקות 8:24) שעות רגילות, או:
- 4 ימים של 9 שעות רגילות, ויום אחד של 6 שעות רגילות, או:
- 4 ימים של 8.6 (בדקות 8:40) שעות רגילות, ויום אחד של 7.6 (בדקות 7:36) שעות רגילות.
לעובד שמועסק 6 ימים בשבוע: משתנה בהתאם לצורכי העבודה וסוג העסק.
עוד נקודות לציון בחוק ובצו הרחבה:
כל השעות לעיל אינן כוללות: הפסקת מנוחה, הפסקת אוכל או לתפילה.
במקום עבודה בו נהוג לעבוד פחות מ-42 שעות בשבוע ונחשב כמשרה מלאה, הצו לא יחול על עובדיו, כך שלא יורעו זכויותיהם.
היום המקוצר ייקבע בהתאם לצרכי העבודה, ולמקובל במפעל, וככל הניתן בהתחשב בבקשות ובצרכי העובדים. כלומר, המעסיק רשאי לקבוע את היום המקוצר כאשר פעילות העסק מחייבת.
במידה ונדרש מכם לעבוד ביום המקוצר עקב צרכי עבודה, שעות אלו ייחשבו כשעות נוספות.
בהתאמה לקיצור שבוע העבודה כאמור, שכר שעה לעובד במשכורת חודשית יחושב על בסיס של 182 שעות לחודש עבודה.
על מי לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה
עקרונית, החוק חל כלל המשק, יחד עם זאת, ישנם עובדים בענפים שונים אשר החוק לא יחול עליהם.
כאמור, זכויות העובדים נקבעות ע"י שלושה מנגנונים: חוק, הסכם קיבוצי והסכם עבודה אישי. כאשר החוק מהווה תקרת מינימום. כלומר, לא ניתן לתת לעובד זכויות שהם פחות ממה שהחוק קובע.
ענפים שונים כפופים להסכמים קיבוציים אשר ברובם מתקיימים זכויות טובות יותר מאשר בחוק. בנוסף, המעסיק רשאי (לא חייב) לתת לעובד זכויות ייתר בהסכם עבודה אישי.
סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע על מי לא חל החוק:
חוק זה אינו חל על העסקתם של העובדים הבאים:
- שוטרים במשטרת ישראל וכן כל מי שנמנה עם שירות בתי הסוהר.
- עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות.
- יורדי ים ועובדי דיג.
- אנשי צוות אוויר.
- עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי.
- עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.
למה זה חשוב להגדיר על מי לא חל החוק?
החוק קובע בין היתר את מכסת שעות עבודה, חישוב שעות נוספות, היתר שעות נוספות, זמן מנוחה, נתונים שבאים בחישוב המשכורת של העובד.
בענפים וסוגי עובדים מסוימים, מתקיים קושי לפקח על שעות העבודה ובנוסף, יש מקומות המחייב עבודה גם בזמנים לא מקובלים, ולכן החוק מפרט על מי לא חל החוק.
החוק אינו מגדיר מפורשות מהו תפקיד הנהלה או איזה תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אימון וכדומה.
במצבים בהם יש חילוקי דעות בנוגע לשיוך עובד לאחד מסוגי המשרה הנ"ל, רשאים העובד או המעסיק לבקש את הכרעת בית הדין לעבודה.
ישנם לא מעט פסקי דין שדנו בסוגיה זו. כך בפס"ד בסט ביי, קובע בית הדין מספר מאפיינים לקביעת "תפקיד הנהלה". כגון: מיקום העובד בדרג ההנהלה הבכירה, מידת האחריות ועוד.
ישנה חשיבות רבה להכנת משכורות העובדים באופן מקצועי ובהתאם לדיני העבודה.
הנכם מעסיקים ומעוניינים בחשבת שכר עצמאית?
פנו לקבלת שירות מקצועי, ללא פשרות.
קראו כאן בהרחבה על השירות – חשבות שכר
