החל משנת 2008, כל עובד שאין לו הסדר פנסיוני מיטיב, זכאי להיות מבוטח עפ"י הוראות צו הרחבה לפנסיה חובה.
חובת הביטוח הפנסיוני הוחל מתוך מטרה להבטיח לכל העובדים, בעת פרישה מעבודה בגיל פרישה או כתוצאה מנכות, סכום הכנסה, ע"י קצבה חודשית לצורך פרנסה וקיום.
כל עובד זכאי לבחור את הקופה שבה יהיה מבוטח, שיכולה להיות: קרן פנסיה, קופת גמל לקצבה או ביטוח מנהלים, ושתכלול גם כיסויים למקרה מוות ונכות.
העובד צריך להודיע למעסיק תוך 60 ימים מיום תחילת עבודתו על הקופה שבחר, ובמידה ואינו הודיע בפרק הזמן הקצוב, על המעסיק לבטח את העובד בקרן פנסיה חדשה.
כלומר, העובד לא יכול לוותר על הזכות לביטוח הפנסיוני ועל המעסיק קיימת חובת הפקדה לעובד. העובד במקרה זה גם רשאי לבחור או לעבור לקופת גמל אחרת עפ"י דין.
על מי לא חל פנסיה חובה לשכירים
- צו הרחבה לפנסיה חובה לא חל על עובדים שמבוטחים על פי הסכם קיבוצי, או לפי צו הרחבה ייעודי החל עליהם או הסכם אישי מיטיב שיש להם, ובלבד ששיעור ההפקדות מהשכר (ע"י המעסיק והעובד), הוא לא פחות מהשיעורים בצו הרחבה לפנסיה חובה (לפחות 18.5%). ראו בהמשך.
- מי שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה (גיל 67 לגבר ואשה) ומקבל קצבה מחברת ביטוח או מהמעסיק (לא כולל קצבה מביטוח לאומי). כלומר, מעסיק המקבל עובד או עובדת בגיל 67 אשר מקבלים קצבה מביטוח מעבודה קודמת, לא חייב להפקיד עבורם לפנסיה חובה.
חשוב לציין כי, עובדים שהגיעו לגיל חובה 67 וממשיכים לעבוד באותו מקום עבודה, זכאים להמשך הפקדות לפנסיה רגיל עד לפרישה. - מעסיק לא חייב להפקיד לפנסיה חובה לעובד שטרם מלאו לו 21 שנים ולעובדת שטרם מלאו לה 20 שנים. יחד עם זאת, אם העובדים הללו ממשיכים לעבוד גם לאחר גילאי 21 ו-20 בהתאמה, המעסיק חייב להפקיד עבורם לפנסיה חובה בהגיע לגיל.
מועד הפקדות לפנסיה חובה
עובד שכיר שהתקבל לעבודה ואין לו ביטוח פנסיוני – מועד הפקדות לפנסיה חובה (הפקדות חלק המעסיק וחלק העובד), יהיו מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה.
עובד שהתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו (ממקום עבודה קודם) – יהיה זכאי לביצוע הפקדות החל ביום הראשון לעבודתו, ולמעשה לא חלה עליו תקופת המתנה.
את ההפרשות לפנסיה ניתן לבצע לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס -המוקדם מביניהם, ויש להפקיד רטרואקטיבית ליום תחילת העבודה.
שכר מבוטח לפנסיה חובה
השכר המבוטח לפנסיה חובה הוא שכר העובד (שכר יסוד לפיצויים), או השכר הממוצע במשק – הנמוך מביניהם.
לצורך העניין, השכר הממוצע במשק לשנת 2023 – 11,870 ₪ לחודש.
חשוב לציין, כי השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע הפרשות, הוא אותו שכר יסוד כפי שנקבע בחוק לפיצויי פיטורים. שכר היסוד יכול שיהיה מורכב מתוספות קבועות שאינן תלויות ולא ניתנו כנגד תנאי כלשהו. כגון: וותק.
שימו לב, תשלומי חלף שכר כגון: דמי מחלה, דמי חופשה, דמי חגים הנם חלק משכר היסוד. קראו בהרחבה על אופן חישוב פיצויים לעובד
למעשה, במידה ולעובד יש שכר גבוה, המעסיק לא חייב לבצע הפרשות לפנסיה על כל סכום השכר ברוטו, אלא עד השכר הממוצע במשק. כמובן, שהמעסיק רשאי להפקיד יותר, וככל שיש לעובדים הסכם אישי מיטיב, אזי התנאים יהיו בהתאם לחוזה העבודה.
צו הרחבה לפנסיה חובה אינו בא לפגוע בזכויות יתר שיש לעובדים ולעובדות, מכוח הסכם אחר החל עליהם.
שיעורי הפקדות לפנסיה חובה לשכירים
שיעורי הפקדות לפנסיה חובה לשכירים נקבעו בצו הרחבה לפנסיה ובצו הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני, החל משנת 2008 השיעורים עלו בהדרגה. והחל משנת 2017 יש להפקיד לעובדים כך:
הפקדות המעסיק לתגמולים – 6.5%
הפקדות העובד לתגמולים – 6%
והפקדות המעסיק לפיצויים – 6% – ראו הבהרה בהמשך
סה"כ הפקדות משכר העובד – 18.5%
הפרשת המעסיק לרכיב פיצויים
סעיף 3 לצו הרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק קובע, שיעור הפרשת המעסיק לרכיב פיצויים יהיה בהתאם להסכם העבודה, ובכל מקרה לא פחות מ – 6% מהשכר הקבוע.
עוד מציין הצו, כי עובד חדש הבא עם פוליסה קיימת, שבו נקוב שיעור הפקדה לפיצויים מעל השיעור בצו לעיל, המעסיק נדרש להפקיד בהתאם לפוליסה של העובד (עד 8.33%).
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי הפקדות לקרן פנסיה או לקופת גמל לקצבה, לא יבואו במקום פיצויי פיטורים, אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד או אם אושר ע"י שר העבודה.
ואכן באישור כללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח, שר העבודה מאשר כי תשלומי המעסיק לרכיב פיצויים, יבואו במקום פיצויי הפיטורים ובלבד שנתקיימו כל התנאים.
התנאים להחלת סעיף 14 לחוק פיצויים:
- הפקדות המעסיק לפנסיה אינם פחות מ – 14.33% מהשכר הקובע לפיצויים שמחולק כך: 6% לתגמולים ו- 8.33% לפיצויים.
- אם סך הפקדות המעסיק הם בשיעור של 12% = המחולק לפי 6% תגמולים + 6% פיצויים – מקרה זה מכסה רק 72% מסך הפיצויים לו זכאי העובד בעת פיטורים, ולכן המעסיק נדרש להשלים עוד סכום בשיעור של 2.33% מהשכר הקובע לכיסוי סכום הפיצויים בעת הזכאות.
- המעסיק והעובד צריכים לחתום על הסכם תוך 3 חודשים מתחילת ביצוע ההפקדות לעיל. יש לפרט בהסכם את תשלומי המעסיק ואת הקופה.
- והמעסיק מוותר מראש על כל זכות שיכולה להיות לו להחזר הכספים שהפקיד, אלא אם נשללה זכות העובד לפיצויים מכוח פסק דין.
צו הרחבה לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים מאמץ את סעיף 14 לחוק פיצויים, וכך בהתאם לתנאים בסעיף 7 לצו הרחבה, תשלומי המעביד לפיצויים יבואו במקום. יחד עם זאת, במידה והמעסיק לא מפריש לפיצויים 8.33% מהשכר, יהיה עליו להשלים בהתאם להוראות החוק.
חובת פנסיה חובה לשכירים חל החל משנת 2008 כך שהלכה למעשה, סעיף 14 חל באופן אוטומט על חלק השיעורים בצו (6%).
עם זאת, למעסיקים המפרישים שיעור של 8.33% משכר העובדים, מומלץ להוסיף את סעיף 14 בהסכם העבודה, לצורך החלת כלל הסכומים המופקדים בקופה. נדרש גם להודיע על כך לקופה.
דוגמאות לחישוב פיצויים:
דוגמא 1 – המעביד מפקיד 8.33% לפיצויים מתחילת העבודה
עובד שחל עליו סעיף 14 והמעסיק הפקיד עבורו סך 8.33% לפיצויים לאורך כל תקופת עבודתו, הרי שבעת פיטורי העובד, המעסיק לא נדרש להוסיף כל סכום.
דוגמא 2 – המעסיק מפקיד רק 6% לרכיב פיצויים מתחילת העבודה
ככל והעובד זכאי לפיצויים, במידה שפוטר, המעסיק צריך להשלים לסכום הפיצויים, סכום בשיעור של 2.33% מהשכר הקובע, החל מתחילת עבודתו של העובד.
חשוב להזכיר ולציין כי, המעסיק נדרש להשלים את סכום הפיצויים רק במידה והעובד זכאי לפיצויים מכוח חוק, פוטר או פיטורים המזכים בפיצויים.
בכל מקרה, בהתאם להוראות הצו, על המעסיק להפקיד לרכיב הפיצויים לפחות 6% מהשכר הקובע.
מומלץ למעסיקים להשלים לשיעור של 8.33% ולהוסיף את סעיף 14 בהסכם העבודה, בעיקר במקרה בו מקום העבודה די יציב ותחלופת העובדים נמוכה יחסית, כך לא תצטרכו להוציא עוד סכום נכבד במקרה שפיטרתם עובד/ת.
בעת סיום עבודה המעסיק צריך לשחרר את כלל הכספים שנצברו בקופת הגמל של העובד.
החוק כולל עוד הרבה נקודות ופרטים, ולפיכך בעת הכנת המשכורות לעובדים אנו בודקים כל מקרה לגופו.
שירותי חשבות שכר
משרדי מעניק שירותי חשבות שכר במיקור חוץ.
השירות כולל את כל מערך הכנת השכר לעובדים בהתאם לדיני העבודה והסכמי השכר לעובדים.
לחצו לקריאה בהרחבה על השירות למעסיקים.
